רש"י על בראשית ל״ג:ט״ו

« רש"י על בראשית ל״ג:י״ד רש"י על בראשית ל״ג:ט״ז »

1 שפתי חכמים פתח ↗

תעשה לי טובה זו שאיני צריך לה. דק"ל דפסוק ויאמר למה זה אמצא חן משמע שלא רצה למצא חן והוא שלח לו מנחה גדולה כדי למצוא חן בעיניו ועל זה פירש תעשה לי וכו' ואמצא חן בעיניך מאמר בפני עצמו הוא:

1 לבוש האורה פתח ↗

רש"י למה זה אמצא חן בעיניך ולא תשלם לי עתה שום גמול ע"כ. וכתב הרג"א וז"ל פי' אמצא חן בעיניך שתסכים עמי לעשות שאלתי שלא תציג עמי שום אדם עכ"ל: ואני אומר שטעה מאד שזה לא ענה על דעת שום אדם מעולם שיהיה דעת רש"י כפירוש הזה שאם היה דעת רש"י לפרש כן לא היה צריך להזכיר טובה ב' פעמי' פעם בלשון טובה ופעם בלשון גמול ולפרש על למה תעשה לי טובה שאיני צריך לה ואח"כ על אמצא חן בעיניך פי' ולא תשלם לי עתה שום גמול כלומר והוא דיבור בקשה בפני עצמה ואם היה רצון רש"י כפי' הרג"א היה לו לרש"י לכלות מלת טובה על כל הדיבור יחד ולומר למה זה תציג עמדי וגומר אמצא חן בעיניך שלא לעשות לי שום טובה שאיני צריך לה אלא ודאי רש"י מעולם לא עלה על דעתו לומר דחדא מילתא היא אלא למה זה אמר יעקב על מה שאמר עשו אציגה נא עמך וגומר כי הוא טובה שאיני צריך לה ואח"כ אמר לו בלשון בקשה אמצא חן בעיניך מכאן ואילך וזו היא הגמול שאקבל מעמך בעד הדורון ולא תשלם לי שום גמול אחר ואשר אמר הרא"ם שהמפרש כפי' הרג"א הוא שיבוש לא ר"ל המפרש דברי רש"י כן כי ודאי דברי רש"י אי אפשר שיפורשו כן אלא אמר שהמפרש את הפסוק כן ויפרש למה זה תציגה עמי מן העם אמצא חן בעיניך שלא תעשה עמי טובה שאינה צריך לה הוא שיבוש מפני כי מה צורך לחלות פניו שכיון שכוונת עשו היתה להטיב ליעקב להציג ויעקב אמר לו שאיני צריך לה אין זה צריך חילוי פנים שלא יעשה עמו טובה בעל כרחו ואשר טען הרג"א על זה אומר אני שאינו אלא על צד החריפות והצחות ואינו אמת כי מי יגיד לו שהיה יעקב נחשב בעיני עשו כ"כ עד שכשיקבל יעקב טובה ממנו יהיה בעיני עשו כמקבל הוא ממנו מתנה אין זה אלא דברי נביאות:

2 מזרחי פתח ↗

אמצא חן בעיניך ולא תשלם לי עתה שום גמול. פי' אני אין כונתי מכאן ולהבא אלא שאמצא חן בעיניך מכל הבא בידי ולכן לא תשלם לי שום גמול על מנחתי ומלת עתה לאו דוקא שאפילו אחר זה אין רצונו לקבל ממנו שום גמול מאחר שכל כונתו אינו רק למצוא חן בעיניו והמקבל גמור כבר קבל שכרו ואינו מצפה למציאות חן אלא מפני שמנהג משלמי הגמול לעשותו בעת המתנה אמר ולא תשלם לי עתה שום גמול. והמפר' אמצא חן בעיניך שתסכים לעשות את בקשתי שלא תצג לי מן העם אשר אתך כמו שאמרת אציגה נא עמך מן העם אשר אתי מפני שהטובה הזאת אינו צריך לה הוא שבוש בלי ספק כי מה צורך לחלות פניו על זה והלא כל עצמו של עשו בפועל הזה אינו רק להטיב לו מאחר שאמר לו יעקב שזו היא טובה שאינו צריך לה בהכרח הוא שיעזבנו וילך ואין זה צריך חלוי פנים:

2 גור אריה פתח ↗

אמצא חן בעיניך ולא תשלם לי עתה שום גמול. פירוש אמצא חן בעיניך שתסכים עמי לעשות שאילתי, שלא תציג עמי שום אדם. והרא"ם פירש שהמפרש כך הוא שבוש בלי ספק, דהרי לא היה כוונת עשו רק להיטב ליעקב, ואיך יאמר 'אמצא חן בעיניך' ולא תעשה לי הטובה, כך הקשה הרא"ם. ולא הקשה מידי, דהא ודאי אמרינן בקדושין ז. נתנה האשה לו ממון ואמר הוא לה הרי את מקודשת לי – אם הוא אדם חשוב הרי היא מקודשת, דניחא לה דיקבל אדם חשוב ממנה ממון, והוי כאילו קבלה היא ממון. והכי נמי בודאי היה ניחא לעשו שיקבל יעקב אחיו שום טובה והנאה, והיה ניחא לו בזה, והוא לא היה רוצה, והיה אומר 'אמצא חן בעיניך שלא תשלם לי עתה גמול'. ועוד מאחר שנתן יעקב לעשו מתנה, והיה רוצה להחזיר לו טובה, שכן ראוי לכל אדם להחזיר לו טובה, ורצה עשו להיות פטור בזה מה שהיה מציג עמו מן העם, ועל זה אמר יעקב 'אמצא חן בעיניך ולא תשלם לי עתה', כלומר אמצא חן בזה ולא יהיו התשלומין עתה, אף על גב שאני מצריך אותך לתשלומין אחרים 'אמצא חן בעיניך ולא תשלם לי עתה':

1 ויאמר למה זה. תַעֲשֶׂה לִי טוֹבָה זוֹ שֶׁאֵינִי צָרִיךְ לָהּ:

2 אמצא חן בעיני אדני. וְלֹא תְשַׁלֵּם לִי עַתָּה שׁוּם גְּמוּל:

1 מזרחי פתח ↗

למה זה תעשה לי טובה זה שאיני צריך לה. הודיענו בזה שמאמר למה זה אינו דבק עם מאמר אמצא חן הבא אחריו רק עם אציגה נא שלמעלה הימנו ופירושו למה תצטרך לזו הטובה שאתה רוצה לעשות לי במקום שאני איני צריך לה ומאמר אמצא חן בעיניך הוא דבור בפני עצמו כדלקמיה דאל"כ יהיה המובן מזה למה אמצא חן בעיניך שפירושו איני רוצה אהבתך:

1 רמב"ן על בראשית פתח ↗

לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי לָמָּה זֶה תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה שֶׁאֵינִי צָרִיךְ לָהּ, אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלֹא תְּשַׁלֵּם עַתָּה שׁוּם גְּמוּל, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על בראשית ל"ג:ט"ו. וְהַכַּוָּנָה בְּיַעֲקֹב כִּי לֹא הָיָה חָפֵץ בָּהֶם וּבַחֲבוּרָתָם כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לָלֶכֶת דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. וְרַבּוֹתֵינוּ רָאוּ עוֹד בָּזֶה עֵצָה, אָמְרוּ ב"ר עח טו, רַבִּי יַנַּאי כַּד הֲוָה סָלֵיק לְמַלְכוּתָא הֲוָה מִסְתַּכֵּל בַּהֲדָא פָּרַשְׁתָּא וְלָא הֲוָה נָסֵב עִמֵּהּ רוֹמָאִין. חַד זְמַן לָא אִסְתַּכַּל בָּהּ וּנְסִיב עִמֵּהּ רוֹמָאִין, וְלֹא הִגִּיעוּ לְעַכּוֹ עַד שֶׁמָּכַר פֵּנַס שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה קַבָּלָה בְּיָדָם שֶׁזּוֹ פָּרָשַׁת גָּלוּת, כְּשֶׁהָיָה בָּא בְּרוֹמָה בַּחֲצַר מַלְכֵי אֱדוֹם עַל עִסְקֵי הַצִּבּוּר הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּפָרָשָׁה זוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵי עֲצַת הַזָּקֵן הֶחָכָם, כִּי מִמֶּנּוּ יִרְאוּ הַדּוֹרוֹת וְכֵן יַעֲשׂוּ, וְלֹא הָיָה מְקַבֵּל חֶבְרַת אַנְשֵׁי רוֹמִי לְלַוּוֹתוֹ, שֶׁאֵין מְקָרְבִין אֶלָּא לַהֲנָאַת עַצְמָן וּמַפְקִירִין מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם:

2 רמב"ן על בראשית פתח ↗

« רש"י על בראשית ל״ג:י״ד רש"י על בראשית ל״ג:ט״ז »